התועלת והשימוש בצמחי בר אכילים בני משפחת המצליבים
צמחי בר רבים משמשים כצמחי מאכל. במאמר זה יסקרו צמחים מבני משפחת המצליבים שניתן לאכול את עליהם בסלט או כמאודים. דווקא לגבי צמחי משפחה זו, עדיף לאכול אותם בסלט או לשלב אותם במיץ ירקות ולא לאכול אותם מבושלים בכל דרך בישול שהיא. אידוי עדיף על בישול. אבל גם הוא פחות רצוי לעומת צריכתם כירק חי. כך, אפשר להפיק מהם את מלוא התועלת וללא בעיות. לגבי מספר צמחים, יינתנו בזאת גם ערכיהם התזונתיים היותר בולטים וחשובים שלגביהם מצאנו נתונים.
מחקרים בנושא זה של ערכים תזונתיים בצמחי בר אכילים נעשים בחלקי תבל שונים. לגבינו, רלבנטיים רק המחקרים הנעשים בארצות אגן הים התיכון ובארצות הסמוכות לנו ובמידה מופחתת גם מחקרים על צמחים הגדלים באירופה. זאת משום שחלק ניכר מאותם צמחים שנבדקו ושתוצאותיהם פורסמו בספרות המקצועית גדלים כצמחי בר גם בישראל.
מחקר אחד שתוצאותיו חשובות לגבינו נערך באזור הדרומי מזרחי של ספרד. מבחינת אקלים, אזור זה דומה לארצנו. צומחים בו צמחים רבים של כלל אגן הים התיכון שמצויים גם בישראל. במחקר זה נבדקו 5 צמחים בני משפחת המצליבים: ילקוט הרועים, דופרק חופי, אליאריה שומית, קרדריה מצויה ותודרה סייגית.
בצמחים אלו נבדקו הרמות של המינרלים: נתרן, אשלגן, סידן, מגנזיום, זרחן, ברזל, נחושת, אבץ ומנגן. נבדקו גם רמות הפחמימות (בעיקר סיבים), חומצות שומן שונות לסוגיהן, ויטמין C, קרוטנואידים וחומצה אורוקית המצויה בעיקר בחרדל ומזיקה כאשר כמותה רבה.
כמות הפחמימות בעלי צמחים שונים נעה בין 1.4% ל – 8.2%. כמות המינרלים השונים בצמחים שנבדקו הייתה גבוהה יותר מזו שנמצאה במרבית הירקות התרבותיים. חומצת שומן מקבוצת אומגה-3 נמצאה בכמות של ממש בעלי ילקוט הרועים – 54% מכלל השומן שבעלי צמח זה. כמויות החומצה האוקסלית, יחסית לכמויות הסידן, היו ממוצעות. הכמות היותר רבה של חומצה אוקסלית נמצאה בצמח דופרק חופי. זהו צמח חד-שנתי נפוץ הגדל בקרקעות חוליות בסמוך לחוף הים. בצמח קרדריה מצויה לא נמצאה כלל חומצה אוקסלית. זהו צמח רב שנתי הגדל בשדות בור וגדות נחלים בערבות. הוא גדל בכל אזורי הארץ ופריחתו חלה בחודשים מרס-מאי.
ילקוט הרועים הינו צמח חד-שנתי נפוץ הגדל במרבית אזורי הארץ. זהו צמח עדין ולכן הוא טוב לטיפול בילדים. שימושיו העיקריים הם למערכת העיכול. פעילותו סופחת גזים, מרפה התכווצויות ומורידת חום. הוא מתאים גם לטיפול בהצטננויות ומחלות חום וכמכווץ רקמות. רעילותו נמוכה ביותר. מסתבר שיחד עם רגלת הגינה, זהו צמח שיכול בעונת גדילתו, בחורף, לספק חומצות שומן מקבוצת אומגה 3.
אליאריה שומית עשירה במיוחד בוויטמין C, 261 מ”ג ל-100 גרם. זהו צמח נדיר מאוד הגדל בר בהר אביטל בגולן. יתכן שיהיה עניין להפוך אותו לצמח תרבותי, תוך כדי מתן של תנאי גידול הדומים לאלו שבמקום גידולו, קרקעות עם אפר וולקני. כך, יהיה צורך להעשיר את מצע גידולו בקמח בזלת וטוף וולקני. צמח זה עשיר מאוד גם בקרוטנואידים – 13.3 המ”ג ל-100 ג’, יותר מהכמות שיש במרבית צמחי התרבות.
בתודרה סייגית נמצאה כמות של 1.73% חומצה אורוקית ובקרדריה 1.23%, כמויות מתונות. אגב, בלחך גדול שאינו משתייך למשפחת המצליבים נמצאה כמות של 3.45% חומצה אורוקית ויש להיזהר בשימוש פנימי עם צמח זה.
צמחים נוספים ממשפחת המצליבים הגדלים בארץ והמצויים בשימוש הם שלח ספרדי ולפתית מצויה. עליהם וגבעוליהם הצעירים של שני צמחים אלו מצויים בשימוש כירק לסלטים או באידוי קל. פרחיו של הצמח שלח הם בצבע סגול או לילך-ורוד. צמח זה גדל בשדות בור, הוא חד-שנתי, צומח עשבוני וגדל על קרקעות כורכר וקרקעות רדודות. הוא נפוץ במרבית אזורי הארץ. הצמח בעל עלים גזורים מנוצים, בעלי טעם חרדלי עדין ומאוד טעימים. אין התייחסות לצמח זה כצמח מרפא ואין בו כלל רעילות.
לפתית מצויה הינה צמח חד-שנתי זקוף. עליו התחתונים של צמח זה גדלים בשושנת. הוא גדל בכל חלקי הארץ, בשדות בור וצידי דרכים. גם לו יש טעם חרדלי, יותר חריף מזה של השלח. הטעם של עליו דומה לטעם של עלי צנונית. הן עליו והן זרעיו ראויים למאכל, עדיף ללא בישול. יש לצרף אותו כחלק מסלט ולא כשהוא לעצמו. כך, החריפות שלו לא תורגש במידה מופרזת.
טוריים מצויים אף הם צמח ראוי למאכל, חי בסלטים או מאודה קלות. גם לצמח זה יש טעם חרדלי. פרחיו של צמח זה לבנים והוא נפוץ מאוד בשדות בור, שדות מעובדים וצידי דרכים, בכל אזורי הארץ. תכונה המאפיינת את כל מיני הטוריים היא שיש להם שני טורים של זרעים בכל מגורה, סה”כ 4 טורים בפרי של צמח זה.
צנון מצוי הינו צמח בר מן היותר נפוצים מבני משפחת המצליבים בארץ. הוא גדל בכל אזורי הארץ פרט לאזורים היותר מדבריים. זהו צמח חד-שנתי הגדל בשדות מעובדים ושדות בור. חלקיו הנאכלים הם עלים, פרחים, זרעים ותרמילים. את עליו הצעירים ניתן לאכול חיים או מאודים. טעמם חריף במקצת והם משתלבים טוב עם סלט מירקות אחרים. לא מומלץ להשתמש בעלים מבוגרים שלו. לזרעים טעם חריף מאוד, כמו לזרעי חרדל. נבטים שלו מאוד טעימים. הפרחים אף הם ראויים למאכל – יש לאדות אותם לא יותר מ-5 דקות. יש לאוכלם מיד אחרי האידוי. צמח זה עוזר לחולי דלקות מפרקים.
לצמחים בני משפחת המצליבים יש איכויות אנטי-סרטניות, אם כי למרבית הצמחים שנסקרו בזאת לא ייחסו תכונות מרפא. כיום ידוע שהחלק המרכזי של איכויות המרפא שבצמחים נזקף לזכות פיטוכימיקלים שבהם ולאו דווקא לזכות ויטמינים או מינרלים. כצמחי בר שלא עברו שינויים או טיפוחים מעשה ידי אדם, צמחים אלו שמרו על תכונותיהם ועל תכולת הפיטוכימיקלים שבהם. מומלץ לשלבם בחורף ביחד עם ירקות תרבותיים שונים. למרות זה שלא נמצאו התוויות נגד שימוש בהם, ידוע שלבני משפחת המצליבים יש תכונות נוגדות פעילות של בלוטת התריס. לכן יש לשלבם בסלטים, או במיצי ירקות, במידה ולא בהפרזה. על כל פנים, צריכה יומיומית של אצות ים ומספר אגוזי ברזיל אשר שניהם תורמים לפעילות טובה של בלוטת התריס, מאפשרת ליהנות מכל התועלת והטעם של צמחים אלו ללא סיכון לנזקים כלשהם.
מפתח של השמות הבוטניים של הצמחים שהוזכרו במאמר
ילקוט הרועים – Capsella bursa-pastoris
דופרק חופי – Cakile maritime Scop.
אליאריה שומית – Alliaria petiolata (MB).Cavara et Grande
קרדריה מצויה – Cardaria draba L.
תודרה סייגית – Sisymbrium irio L.
שלח ספרדי – Erucaria hispanica L.
לפתית מצויה – Hirschfeldia incana L.
טוריים מצויים Diploaxis erucoides L. צנון מצוי – Raphanus raphanistrum L.
חרדל השדה וחרדל לבן נחנו בתכונות מרפא חשובות. הם מכילים פיטוכימיקלים בכמות רבה ביותר. הם לא נסקרו במאמר זה מאחר והם נסקרו במאמרים קודמים בעיתוננו. סביר להניח שיש עוד צמחים מבני משפחת המצליבים שגדלים בארץ ויש בהם שימוש כצמחי מאכל. במאמר זה שילבנו את הנתונים שהיו בידינו בשלב זה.
* האמור במאמר זה אינו בגדר ייעוץ או מרשם רפואי אלא מידע שהופיע בעיתונות מדעית או ברשת האינטרנט. על מי שנזקק לטיפול, יש לפנות לרופא או תזונאי, בהתאם למצבו.
מאת: ד”ר מרדכי הוכברג Ph.D, תזונאי. מתוך כתב העת “תזונה פלוס”. לרכישת מנוי, התקשרו 08-9407466
