מקור ברית המילה בדת היהודית
מצוות ברית המילה היא מצווה חשובה שבה מוכנס התינוק או לחלופין אדם המתגייר או שלא עבר ברית מילה והינו יהודי לחיק הברית שנכרתה בין אברהם אבינו לבין אלוהים.
על פי המצווה ביום השמיני לחיי התינוק, מצווה אביו למול את עורלת עטרת הפין של התינוק. כיום מבוצע הליך זה על ידי מוהל– רב שהוכשר ובעל נסיון בפעולת ברית מילת הילד, לאחר שהאב מעניק את הסכמתו ומבקש מהרב למול את בנו עבורו- במקום שהוא יעשה כן כמצווה עליו.
לאחר ציון הברית בין אברהם אבינו, ושינוי שמו של אברם ושרי אישתו לאברהם ושרה באופן המוסיף לשמם את האות ה’, מבטיח האל לאברהם ולצאצאיו את ברכתו הנכרתת בברית זו ביניהם: להרבות את זרעו ולאפשר לצאצאיו הצלחה, ובחלקה השני מבטיח לו לרשת את ארץ כנען.
מקור ברית המילה היא בברית שערך האלוהים עם אברהם אבינו. בספר בראשית פרק י”ז, בפסוקים א’-ח’: “ויהי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וירא ה’ אֶל-אַבְרָם, ויאמר אליו: ‘אֲנִי-אֵל שַׁדַּי התהלך לפני, וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ, בִּמְאד מְאֹד’. וַיִּפֹּל אַבְרָם, עַל-פניו; וידבר איתוֹ ה’, לֵאמר: ‘אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; והיה שמך אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נתתיך. וְהִפְרֵתִי אותך במאד מאד, וּנְתַתִּיךָ לגוים; וּמְלָכִים, ממך יֵצֵאוּ. וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זרעך אַחֲרֶיךָ לדורותם לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לאלוהים, וּלְזַרְעֲךָ אחריך. וְנָתַתִּי לְךָ ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי להם, לֵאלהִים’.
לאחר תיאור הברית שבין אברהם לה’, מתואר הליך הברית הנחוץ וכן מתוארת הסנקציה בגין אי קיום הברית על ידי מי שאינו נימול (כריתות- כרת) בפרק בראשית י,ז בפסוקים ט’ עד י”ד :
ויאמר ה’ אֶל-אַבְרָהָם: ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וזרעך אחריך, לדורותם. זו בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, ביני ובינכם, וּבֵין זרעך, אחריך: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר. וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת ברית, בֵּינִי ובינכם. וּבֶן-שמונת ימים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל זכר לדורותיכם: יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר, אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ, וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ; והיתה בְרִיתִי בבשרכם, לִבְרִית עוֹלָם. וְעָרֵל זָכָר, אֲשֶׁר לֹא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הנפש הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: אֶת-בריתי, הֵפַר’.
