ראשי » הוליסטיקה-כללי, חדשות-הוליסטיקה, צמחי מרפא, רפואה טבעית, תזונה-דיאטה » תועלת באכילת צמחי בר

תועלת באכילת צמחי בר

חשיבות צריכת צמחי בר מסוימים לשמירה הבריאות

מבחינת שימוש לאדם, ניתן לחלק את צמחי הבר למספר סוגים. סוג אחד הוא צמחים שאין לגביהם שום הנחיות – אלו הם רוב צמחי הבר הגדלים בארץ. אין לצרוך אותם לא בסלט ולא עם מיץ ירקות. אשר לאחרים, ניתן לחלק אותם ל- 3 קבוצות: צמחי בר אכילים, צמחי מרפא וצמחי רפואה. צמחי בר אכילים ניתן לשלב בסלט או להכין מהם מיץ ירקות ביחד עם ירקות תרבותיים. הקבוצה השנייה כוללת צמחי מרפא כמו מיני נענת הבר, מרווה ודומיהם. מהם מכינים תה צמחים, עם כל ההגבלות הכמותיות הדרושות, לגבי כל צמח בנפרד. בקבוצה השלישית נכללים צמחי רפואה – מי שלא עוסק בייצור רפואות מומלץ שלא יגע בהם. מחלק מהם מכינים תרופות ומאחרים – תרופות הומיאופתיות. מאמר זה יעסוק רק בצמחי מאכל הגדלים בר בארץ.

אנשים נוטים לחשוב שהמגוון של צמחי בר למאכל בצמחיית הארץ די מצומצם – זו טעות גדולה. מבני משפחת המצליבים הגדלים בר בארץ, אשר כולם ראויים למאכל, יש כ- 240 מינים שונים. לרובם יש טעם או ניחוח חרדלי ויש בהם חומרים נוגדי סרטן, בעיקר כנגד סוגי סרטן הקשורים לאסטרוגן. הנציג היותר נפוץ שלהם הוא חרדל השדה, עשב חד-שנתי, גבוה, בעל פרחים צהובים וטעם חרדלי חריף, בערך כמו זה של רוקט. כאמור, יש רבים אחרים. עם כל בני משפחת המצליבים יש בעיה – הם מפריעים להורמונים של בלוטת התריס. לא מומלץ לסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס להשתמש בהם אלא בכמות מאוד מדודה, כפי שחלה עליהם הגבלה בשימוש בכרוביים למיניהם, צנון, לפת, רוקט, גרגיר הנחלים וכדומה. מי שמאוזן היטב, לא צריך לחשוש מצמחים כאלו, אבל לצרוך אותם בזהירות.
בימינו רוב המזון מבוסס על גרעינים וגם פקעות המכילים בעיקר פחמימות. אך בתקופה הטרום חקלאית, כאשר מרבית האנשים חיו מלקט של צמחים וציד, מצב הבריאות של בני האדם היה הרבה יותר טוב ממה שהוא כיום – לאין ערוך טוב יותר. כצמחוני אני כמובן מסתייג מציד, אולי חוץ מציד יתושים… באשר לליקוט צמחים, מכל זה מתבקשת מסקנה פשוטה וחד-משמעית: לשלב כמה שיותר מינים שונים של צמחי בר אכילים בתפריט. כדאי להיעזר במי שמבין בבוטניקה, כדי להכיר לפחות מספר מיני צמחים שאי אפשר לטעות בהם, כמו מיני חלמית (חוביזה), עלי גדילן, מצליבים, מקור חסידה, עולש, מרור הגינות וקיטניות בר אכילות.

אני משלב צמחי בר בסלט שלי כל חורף. בקיץ יש מספר צמחי בר אכילים כמו ירבוז למיניו, כף אווז אשפתות ורגלת הגינה. כולם ראויים למאכל אבל הם צריכים להוות רק חלק קטן מהסלט – בכולם יש הרבה חומצה אוקסלית. צמחי בר חורפיים הראויים למאכל הרבה יותר בטוחים לאכילה מבחינת כמות, אבל הם חורפיים. בתנאים רגילים אין הם צומחים בקיץ. מה שנשאר לעשות זה לאלץ אותם לצמוח בקיץ…
בריפוי הטבעי יש דרכים רבות לטפל במחלות קשות כמו סרטן, מחלת לב, סוכרת ודומיהם. בכל המצבים האלו, שילוב של צמחי בר אכילים, הן בסלטים והן עם מיצי ירקות, יש בו ברכה רבה. הכמות שלהם צריכה להיות בערך חמישית או רבע מכלל הסלט או המיץ – השאר ירקות תרבותיים. אנשים שטיפלו בעצמם עם שילוב כזה של צמחי בר אכילים בסלט, בעיקר עם מיץ ירקות, הבריאו ממחלות קשות או לפחות זכו להארכה ניכרת של תוחלת חייהם. אז, איך מאלצים את עשבי החורף לגדול בקיץ?
יש מספר דרכים להשגת מטרה זו. הדרך היותר פשוטה היא להציב בחצר, למי שיש לו חצר, מתזי ערפל, אותם יש להעמיד זקוף על ידי קשירתם לחתיכת ברזל בניה שגובהה כ-40 ס”מ. 3-4 מתזים כאלו יכסו שטח גדול למדי. הם מתיזים תרסיס של מים לכל הכיוונים. יש להחזיק אותם פתוחים, 3-4 ימים ולילות ברציפות. אחרי פרק זמן כזה, יש נביטה של צמחי בר רבים. זה קורה בתנאי שבחורף היו בשטח הזה עשבי בר אכילים שהבשילו את הזרעים שלהם ופיזרו אותם על הקרקע. יש גם אפשרות לקנות זרעי גדילן בחנות טבע, לפזר אותם על שטח של מספר מטרים רבועים ולהשקות כנ”ל. משנבטו, אין לצמחי החורף דרך חזרה – הם צומחים כל עוד משקים אותם, עם אותם מתזי ערפל, כל יומיים שלושה לשעתיים שלוש. למעשה, קיימת בעיה נוספת והיא שצמחים אלו צומחים באופן טבעי בחורף בימים קצרים, ועם התארכות הימים באביב, הם פורחים ומזדקנים. עדיין אינני יודע איך הנבטים אצלי בחצר יגיבו. אבל, אם זה קורה, אפשר לבנות קונסטרוקציה מקשתות של ברזל בנייה התומכות ברשת צל ולכסות את השטח הנובט מספר שעות ביום. זו טרחה, אבל לטעמי, שום דבר בעולם לא שווה ערך לבריאות כמו צריכה של צמחי בר אכילים. כמובן שאין לוותר בתפריט על פירות, אגוזים למיניהם וגרעינים כמו זרעי דלעת, שומשום מלא, זרעי צ’יה, זרעי חמניות ודומיהם – הכול לא קלוי ולא מחומם.
בסוף החורף שתיתי מיץ ירק חיטה. מאחר ובחצר שלנו היו הרבה דגני בר חד-שנתיים מוכרים לי כמו שעורת התבור, שעורת העכבר ושבולת שועל , החלטתי לראות מה טיבם.

ניסיתי להכין גם מהם מיץ כמו שמכינים מירק חיטה, במכונה המיועדת לכך. מידת הרעננות שמיצים אלו הקנו הייתה לאין ערוך גבוהה יותר מזו שמקנה מיץ ירק חיטה. בשום פנים אין להשתמש בדגן רב שנתי בעל קנה שורש הגדל במקומות שמושקים כל השנה ושמו דורת ארם צובא. דגן זה מכיל ציאניד והיו מקרי הרעלה של בעלי חיים שאכלו את עליו. אם מעוניינים לגדל דגנים בקיץ, יש לאסוף ס”מ עליון מאדמה שבה גדלו בחורף דגני בר חד שנתיים. באדמה זו ישנם הזרעים שלהם. יתכן שכדי להנביט את הדגנים החד-שנתיים, יהיה צורך להשרות את זרעיהם במים יום, לאחר מכן לנקז את המים ולהכניס אותם, לחים וסגורים בשקית פלסטיק, למקרר, כדי שיקבלו מנת קור. אז יש סיכוי שגם הם ינבטו ברובם אחרי פיזורם באזור עם מתזי ערפל

* האמור במאמר זה אינו בגדר ייעוץ או מרשם רפואי אלא מידע שהופיע בעיתונות מדעית או ברשת האינטרנט. על מי שנזקק לטיפול, יש לפנות לרופא או תזונאי, בהתאם למצבו.

מאת: ד”ר מרדכי הוכברג Ph.D, תזונאי. מתוך כתב העת “תזונה פלוס”. לרכישת מנוי, התקשרו 08-9407466