ראשי » אימון אישי-קואצ'ינג, אנרגיות,חישה אנרגטית,אנרגיה רוחנית, בודהיזם, דת-דתות, הוליסטיקה-כללי, התפתחות אישית-הגשמה עצמית, מדיטציה, מודעות עצמית, מיסטיקה, קואצ'ינג-התפתחות אישית, רוחניות » אנחנו הדבר שממנו באנו- השינוי- ויין דייר

אנחנו הדבר שממנו באנו- השינוי- ויין דייר

פרק ראשון מתוך הספר- השינוי מאת וויין ווו. דייר

אנחנו הדבר שממנו באנו – חלק 3 – מתוך הפרק הראשון מתוך הספר “השינוי– להוביל את חייכם משאפתנות למשמעת”. מאת: וויין וו. דייר. הוצאת אופוס, 2013

אנחנו הדבר שממנו באנו 

בגרסת הסרט של “השינוי” אני מנהל דיון קצר עם כמה מן הדמויות על אודות רעיון מפתח: כל דבר בעולם החומרי חייב להיות כמו הדבר שממנו בא, ובכלל זה כל אחד מאיתנו. בסרט אני מתייחס לפרוסת פאי תפוחים בצלחת ושואל: “למה דומה פרוסת פאי התפוחים?” התשובה הברורה היא שהפרוסה דומה לפאי התפוחים, מפני שהיא חייבת להיות כמו הדבר שממנו באה. זו תפיסה מוכרת, הבאה לידי ביטוי גם בשאיבת דם לצורך בדיקת אבחון. מזרק קטן של דם מספק לרופאים ולאנשי המעבדה מידע על מה שקיים בגופו של האדם שממנו נשאב הדם. למה? כי הדגימה חייבת להיות כמו הדבר שממנו באה.
אני מפעיל היגיון דומה בחושבי על עצמי ועליכם. מכיוון שלא באתי מהוריי, אין זה הגיוני לומר שאני חייב להיות כמוהם. מכיוון שלא באתי מן התרבות שלי, מן הדת שלי או מכל דבר בעולם הזה, איני דומה בהכרח לסביבתי או לחברה שלי. אבל מכיוון שבאתי ממקור אנרגיה נעלם, שיש הקוראים לו אלוהים, טאו או הכרה שמימית, אני חייב להיות כמו הדבר שממנו באתי. מסקנתי בנוגע למוצאי היא שבאתי מן הרוח, ושמהותי האמיתית היא שאני הדבר שממנו באתי. אני נתח שמימי של אלוהים. בעיקרו של דבר, אני הוויה רוחנית הקשורה קשר בל יינתק למקור הווייתה.

רוברט ברנס סיכם זאת בשירו “ראש השנה”, שנכתב בשנת 1791:

קולו של הטבע רועם בעַזוּת,
בשורתו מִשַּחַק אלינו תָּעוּט
כי דבר מה בנו לעולם לא יָמוּת.

מתוך “קובץ ציטוטים”, ליאונרד פרנק, תרגום: אמנון זקוב.

את מה שאין לו צורה אי אפשר להרוס. ההיבט חסר הצורה של כל הברואים קיים בנצח ואינו מושפע מהתחלות או מסיומים. נראה שמהותנו נצחית, ורק הגוף הגשמי הוא שבא והולך במחזור של לידה ומוות. הדברים שאנחנו קוראים להם לידה ומוות הם שני צדדים של אותו מטבע, בלתי-נפרדים כמו יום ולילה. השאלה מנין באתי? מופנית רק אל היאני שהוא הגוף הגשמי, אבל אותו היבט גשמי מקורו באי-הוויה.

אנחנו בדיוק כמו הטאו הגדול או אלוהים, ובידינו החופש לבחור. בגלל כמה מן הבחירות שלנו, הקשר למקור מזדהם ומחליד. אחת הבחירות הנרפות האלה היא האמונה שביטויו של האל באמצעות העצמי הגשמי שלנו הוא נקודת סיום, המצב המוחלט, ולא הזדמנות לבחור כיצד לבטא מתנה זו. באופן זה אנחנו דוחקים את האל החוצה ויוצרים חיים מוּנָעֵי אגו. השיעור הגדול שנלמד במסע הפילוסופי שלפנינו הוא להכיר בכך שזהותנו הראשונית היא הוויה רוחנית, שהיא נצחית ולכן חסינה בפני לידה ומוות.

העצמי הגשמי שלנו הוא ביטוי צורני של אנרגיית המהות הרוחנית שלנו; העצמי הממשי שלנו הוא המשקיף האוהב של חוויותינו החושיות. כדי ליצור הרמוניה מלאה עם הטבע המהותי הזה, עלינו להקדיש את עצמנו לביטוי האנרגיה שלו ולהיות מודעים היטב לבחירה המקודשת שאנחנו בוחרים. מבחינת אחדים מאיתנו, פירוש הדבר יהיה לִדמות יותר לאל בשעה שהם שוכנים זמנית בגופם; מבחינת אחרים פירושו יהיה ליצור ביטויים צורניים דמויי אל של יופי, של ייעוד ושל חוכמה.
המסע האנושי בגוף הגשמי הוא רק סוגריים קטנים בנצח של העצמי האמיתי שלנו. כשנסגרים הסוגריים, אנחנו שקועים מחדש ברוח בלי העצמי הגשמי. אנחנו באותה נסיעה הלוך ושוב שלאוֹ-צוּ מתייחס אליה בשורה המפורסמת שלו מתוך הפרק ה-40 של ה”טאו טֶה צ’ינג”: “שיבה היא התנועה של הטאו”. בגרסת הסרט של “השינוי” אני מצטט משירו של ט”ס אליוט:

לעד לא נחדל מֵחקור
ותכלית מסע מחקרֵנוּ
לחזור לנקודת המוצא
ולדעת אותה לראשונה.

מתוך “ארבעה קוורטטים”, ט”ס אליוט, תרגום: אמנון זקוב.

לפני שנשיל את גופנו הגשמי ונשלים את מסע השיבה הזה, נוכל להתחיל להבין את טיבנו המקורי בכך שנתאמץ לדמות למקור הווייתנו, כפי שאנחנו מדמיינים אותו.
דרך אחת להמשיג זאת היא לדמיין הסתכלות מבעד לכוונת, המספקת תמונה ברורה של מקור יצירתי. מבעד לעדשות אלה אנחנו יכולים לראות איך הוא חושב, מרגיש ומתנהג. הסתכלות כזו במקור שלנו מספקת לנו תמונה בהירה של העצמי האמיתי שלנו.
הבנת התשובה לשאלה מנין באתי? כרוכה יותר מכל דבר אחר בניסיון לחיות מתוך נקודת מבט שנמצאת בקשר עם טבענו המקורי. עלינו לדמות ככל האפשר לטבע הרוחני של המקור שלנו. בכך שנכיר בביטוי התודעה השמימית שהיא ההוויה הגשמית שלנו, נבחר כיצד לבטא רוח שמימית זו.

לרכישת הספר – “השינוי- להוביל את חייכם משאפתנות למשמעת” מאת ד”ר וויין וו. דייר, בהוצאת אופוס